זיהומים אחראיים, ככל הנראה, למוות בני אדם יותר מכל גורם אחר. מחלה פורצת כאשר האיזון העדין בין מערכות שותפות בגופנו מופר. מעט מאוד יכולנו לעשות בנידון מלבד להסתמך על מערכת החיסון המפותחת שלנו, עד לגילוי הפניצילין והכניסה לעידן "תרופות הפלא".
בוודאי שמעתם את המשפט הנודע "מה שלא הורג אותי מחשל אותי". זהו שיר הנושא של החיידק. כמו כן, בוודאי שמעתם את הרופא אומר "ליטול את האנטיביוטיקה כפי שהנחיתי לפי המרשם עד לסיום כל הכמות". לרוע מזלנו, לאחר שחצי מהחפיסה נגמרת אנו נוטים להיות עצלים ושכחנים, "אבל כבר לא כואב לי… עבר לי…" אנו אומרים.
אז כיצד מתמודדים?
הסיכוי הטוב ביותר להתמודד עם החיידק היא ליטול את כל כמות המרשם עד תומה. מה שקורה כאשר לא נוטלים את התרופה עד תומה, לחיידק מוקנית עמידות לאנטיביוטיקה. עוד דרך להקנות לחיידק עמידות היא ליטול אנטיביוטיקה באופן שכיח, גם כאשר אנו חולים בהצטננות או בשפעת, מחלות אשר נגרמות על ידי וירוסים אשר אינם מושפעים כלל מן האנטיביוטיקה. כאשר אנו חושפים את החיידק בצורה תכופה מידי לכלי הנשק, הוא מפתח אליהם עמידות וזה בדיוק התהליך שהתרחש בזמן האחרון.
לעתים מטופלים שואלים לגבי מתן אנטיביוטיקה לפני טיפול שיניים. לעיתים רחוקות התשובה חיובית. השיטה הרווחת כיום במרפאות ובספרות המקצועית היא לצמצם מתן אנטיביוטיקה כתרופה מונעת, פרט למספר מקרים בהם גלומה סכנה ממשית שתוצאותיה קטלניות, כגון: כשל חיסוני, סוכרת, רשרוש בלב, מפרקים תותבים או שסתום מלאכותי בלב. במקרים כאלו יש צורך במתן טיפול אנטיביוטי מונע.
הסיכונים
עקב הדאגה הרווחת מפני העמידות לאנטיביוטיקה כל מרשם נשקל בכובד ראש. הסיכונים כוללים תגובה רעילה לתרופה, תגובה אלרגית ופיתוח עמידות לאנטיביוטיקה. כל הגופים הרשמיים מייעצים לצמצם במתן אנטיביוטיקה כתרופה מונעת, ולכן רופא השיניים ימליץ על כל דרכי הטיפול החלופיות.
לתשומת לבכם, קיים סיכון נוסף בלקיחת אנטיביוטיקה מקבוצת טטראציקלין בזמן ההיריון. טטראציקלין עובר דרך השליה ונאגר בעצמות ובשיני העובר. בקרב התינוקות שאמותיהם לקחו טטראציקלין בזמן ההיריון, קיימת צביעת שיניים בצבע צהוב,
היפופלאזיית האמייל ועמידות נמוכה למחלת העששת.
